תנועה במרחב הציבורי מזמנת לא פעם חציית נתיבים, כבישים ועוד. המידע שלפניכם מדגיש מספר עקרונות, מושגים ופעולות לחיזוק פעולה זו
- גובה מדרכה – בדרך כלל מונמכת המדרכה ברוחב מעבר החציה. במקרים אלו ניתן לחוש בשיפועים היורדים במדרכה אל הקטע המונמך, המגיע בסופו של דבר לגובה הכביש. ישנם מקרים בהם מוגבה מעבר החציה (ומשמש גם כתלולית האטה לכלי רכב) במקרים אלו לא תהיה הנמכת מדרכה, והמדרכה תהיה בגובה מעבר החציה. במקומות ליד מעבר חציה, שעדיין לא טופלו ולא הונמכו, תסתיים המדרכה ליד מעבר החציה באבן שפה. כלומר, הפרש גובה שגבהו כגובה אבן השפה.
- סימן מאתר – לרוחב המדרכה הציבורית מצוי סימן מאתר. זהו ריצוף ברוחב 60 ס"מ העשוי פסים מקבילים בולטים, בגובה של כ- 4.5 מילימטר. הסימן הזה מגיע אל אמצע הנמכת המדרכה, כלומר , אמצע רוחבו של מעבר החציה. כיוון הסימן המאתר הוא ככיוון מעבר החציה. הצד השני של הסימן, המרוחק מהכביש, מגיע אל שולי המדרכה. כלומר, אל המבנה הקרוב, גדר וכו'. אם שני מעברי חציה קרובים זה לזה, והסימנים המאתרים הללו נפגשים לפני שהגיעו אל שולי המדרכה, הם יימשכו מנקודת המפגש בינהם בקו קצר עד שולי המדרכה. בקטע שבין מפגש הסימנים ועד הקצה המרוחק של המדרכה ייתכן שכיוון הסימן המאתר לא יהיה ככיוון החציה במעבר החציה. אפשר שיהיו מקרים נוספים בהם יוסט כיוון הסימן בשל אילוצים מקומיים, כדי להביאו אל קצה המדרכה המרוחק מהכביש, כך שכיוון הסימן לא יהיה ככיוון החציה במעבר החציה.
- רוחב מדרכה הוא רוחב המדרכה המשמשת למעבר הולכי רגל. כלומר, אם חלק מהמדרכה משמש בחלקו המרוחק ממעבר החציה לשימוש אחר כגון שביל אופניים, בית קפה וכו', אזי יימשך הסימן המאתר עד לשולי הקטע המשמש להליכת הולכי רגל.
- משטח אזהרה – במפגש בין הכביש למדרכה ליד מעבר החציה, כשהם מצויים באותו גובה (כשהמדרכה מונמכת או כאשר מעבר החציה מוגבה), יהיה סימן (משטח) אזהרה ברוחב 60 ס"מ לפחות, העשוי בליטות עגולות,. גובה הבליטות הוא בין 4.5 ל- 5 מ"מ. סימן האזהרה הזה יימצא לאורך המפגש בין הכביש למדרכה לרוחב מעבר החציה, כאשר הכביש והמדרכה מצויים באותו גובה. הסימן בא להזהיר הולכי רגל מפני מעבר לא מבוקר לכביש. ישנם מקרים בהם סימן האזהרה מסתיים בצידו השמאלי עם כיוון החציה, כ- 80 עד 90 ס"מ לפני תום הנמכת המדרכה. יש להיזהר מאד במקום זה, מאחר והמדרכה מגיעה לגובה הכביש ללא סימן אזהרה. הקטע הזה, ללא סימן אזהרה, נועד לאפשר לאנשים עם כסאות גלגלים או הליכונים לעבור ללא הפרעה של הבליטות במדרכה.
- סימן האזהרה והסימן המאתר אמורים להיות ברוחב של 60 ס"מ לפחות כדי לא להחטיאם בפסיעה. כמו כן הם אמורים להיות בניגוד חזותי לסביבתם. כלומר, הם בצבע ניגודי לצבע המדרכה שבה הם מצויים. הניגוד החזותי מאפשר הדגשת הסימנים לאנשים עם שרידי ראייה.
- מעברי חצייה – מלבד ידע מוקדם אפשרי על קיומו של מעבר חציה ואפשרות שמיעת כלי הרכב וכו', מזהים קיומו של מעבר חציה במרבית המקרים תוך זיהוי שיפוע הנמכת המדרכה. כמו כן היתקלות בסימן מאתר, המצוי לרוחב המדרכה, מצביעה על היות מעבר חציה בהמשכו של הסימן המאתר. סימן נוסף, כאשר מגיעים לשולי המדרכה ליד מעבר החציה, פוגשים בסימן האזהרה.
- אי תנועה – אי תנועה הינו בדרך כלל מונמך, ומצוי בגובה מפלס מעבר החציה. אמור להיות בו משטח אזהרה כמו בשפת מדרכה. אם קיים רמזור עם התקן לעוורים, הוא יימצא על אי התנועה בצידו הימני של החוצה. לעיתים המעבר באי תנועה אינו ישיר, אלא מפותל. עם הטיה של נתיב ההליכה הצידה ושוב פניה אל המשך החציה
- הנמכת מדרכה במקום שאינו משמש לחציית הכביש. בדרך כלל אלו מקומות המשמשים לעליית כלי רכב למדרכה לשם הגעה לחצר, חניון וכו'. לעיתים יש הנמכת מדרכה מטעמים השמורים לרשות המקומית. במקרים אלו אין סימן מאתר ואין סימן (משטח) אזהרה. קיים חשש רב לאי הבחנה במעבר מהמדרכה לכביש. לא קיים כאן משטח אזהרה כדי שלא נחשוב שמדובר בהנמכה ליד מעבר חציה. צריך להקפיד כאן ככל האפשר ולנסות לזהות אפילו הפרש קטן בין המדרכה לכביש. לא קיים שום סימן אזהרה אחר במקרים אלו.
- שימו לב: יכול להיות שהמדרכה לא מונמכת, ולא ניתן לחוש בשיפועה. כמו כן, ישנם מקרים בהם הסימן המאתר אינו מצוי לרוחב המדרכה כולה, או שאינו עומד בדרישות להיותו בר הבחנה מישושית (הבליטות שחוקות או צפופות מדי וכו'), כמו כן ישנם מקרים בהם הסימן המאתר לא מגיע אל אמצע רוחבו של מעבר החציה (אמצע הנמכת המדרכה במפגשה עם הכביש), וכן לעיתים כיוונו של הסימן המאתר אינו ככיוון החציה. סיכון אחר הוא כאשר סימן האזהרה קטוע בחלקו השמאלי. הגעה לשם תהיה ללא שום אזהרה מישושית. כדי להקטין סיכון זה יש ללכת עד למפגש עם סימן מאתר על המדרכה, ואיתו לפנות לכיוון מעבר החציה. קצה הסימן המאתר יגיע תמיד אל סימן אזהרה. לאנשים אשר משתמשים במקל נחייה, הקפדה על טכניקת גרירה ועל רוחב קשת מותאם, יעלו את הסיכוי להבחין בסימן האזהרה המצוי לצידו של החוצה . לעיתים סימן האזהרה לא יורגש המגע רגל משום היותו שחוק או מותקן בצורה לא תיקנית
- מעבר חציה מוגבה- כדאי להשתמש בשולי ההגבהה כדי לנתב דרכנו בתוואי מעבר החציה. עקיבה אחר ההגבהה או שוליה מבטיחה שלא נאבד את כיוון החציה, ולא נגיע בטעות אל מרכז צומת.
- רמזור עם התקן שמע ואמצעי רטט כשקיים 'רמזור לאנשים עם עיורוון' או רמזור שיש בו גם התקן שמע ורטט, ניתן להיעזר בקולות השמע כדי לנווט דרכנו אל סביבת מעבר החציה. בדרך כלל תהיה קופסאת השמע בצידו הימני של סימן האזהרה. כלומר, לימינו של החוצה. במקרים שונים חסכו הרשויות התקנת עמודים וצנרת, ומיקמו את ההתקן בצד שמאל. שימו לב לכך. כאשר קצב התיקתוק מהיר זהו סימן שאפשר לעבור במעבר החציה. כאשר הקצב איטי, זכות הדרך היא למכוניות. עצמת ההשמעה אמורה להיות תלויה בעצמת רעש הרקע. אך לעיתים זה לא כך וקשה לשמוע. ניתן במקרים אלו להעזר בחוש המישוש כדי לוודא את מצב זכות הדרך להולכי רגל. מניחים אצבע בראש תיבת השמע והתיקתוק. אמורים לחוש פעימות בקצב השמעת התיקתוק. התחושה הזאת של קצב התיקתוק אמורה לסייע לאנשים עם לקות בשמיעה . על גבי הקופסא אמור להיות חץ המורה, אף הוא, את כיוון החציה. על אחת מדפנות הקופסא אמור להיות תרשים סכמתי, העשוי מפלסטיק מובלט, של מעבר החציה. ניתן ללמוד ממנו על אורך מעבר החציה וקיום אי תנועה. צריך להיזהר במקרים שהמתקן לא פועל או פועל בעוצמה נמוכה. אם ישנם בסמוך מתקנים נוספים, ולא בטוחים מי הוא זה שמסמן לנו את זכות הדרך, כלומר, שומעים הרבה תיקתוקים ולא יודעים מאיזה מכשיר הם בוקעים, מניחים אצבע על המתקן ומנסים לחוש את קצב התיקתוק שלו בצירוף כיוון החץ. בחלק מהמתקנים הללו יש אפשרות ללחוץ על חזית המיתקן כדי לשמוע פרטים אודות המעבר: כיוון, מיקום בסביבה. רמזור דרישה הוא רמזור שבדרך כלל הוא 'ירוק' לכלי רכב, ורק כשמגיעים הולכי רגל הוא נותן להם את זכות הדרך. במקרים אלו צריך ללחוץ על כפתור המצוי בדופן הקדמי של מתקן השמע והרטט. במקרים כאלו אפשר שהמכשיר ישמיע את המילים 'בקשתך התקבלה'.
רשם – ראובן ברון – מורשה נגישות שירות